Vayedaber

Simple Havroutah

Mena'hoth

Daf 65a

וְהַיְינוּ דִּתְנַן פְּתַחְיָה עַל הַקִּינִּין זֶה מָרְדֳּכַי לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ פְּתַחְיָה שֶׁפּוֹתֵחַ דְּבָרִים וְדוֹרְשָׁן וְיוֹדֵעַ בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן

Traduction

And this is as we learned in a mishna (Shekalim 13b): Petaḥya was responsible for the nests of birds, i.e., the doves or pigeons brought by a zav, a zava, a woman after childbirth, and a leper. These individuals would place the appropriate sum of money into the horn designated for this purpose, and each day Petaḥya oversaw the purchase of birds from that money and their sacrifice in the proper manner. This Sage is Mordekhai; and why was he called Petaḥya, which resembles the word for opening [petaḥ]? The reason is that he would open, i.e., elucidate, difficult topics and interpret them to the people, and because he knew all seventy languages known in that region at the time.

Rachi non traduit

והיינו דתנן. במסכת שקלים:

פתחיה על הקינין. על השופר ששמו קינין שהמתנדב קן מביא מעות ונותן לתוכו די''ג שופרות היו במקדש ויש בהם שנים ששמן תורים וגוזלי עולה במסכת שקלים:

שפותח דברים ודורשן. כגון לימתי לעונתי:

כּוּלְּהוּ סַנְהֶדְרִין נָמֵי יָדְעִי שִׁבְעִים לָשׁוֹן דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵין מוֹשִׁיבִים בַּסַּנְהֶדְרִין אֶלָּא בַּעֲלֵי חָכְמָה בַּעֲלֵי מַרְאֶה בַּעֲלֵי קוֹמָה בַּעֲלֵי זִקְנָה בַּעֲלֵי כְשָׁפִים וְיוֹדְעִים שִׁבְעִים לָשׁוֹן שֶׁלֹּא תְּהֵא סַנְהֶדְרִין שׁוֹמַעַת מִפִּי הַתּוּרְגְּמָן

Traduction

The Gemara asks: What was unique about Petaḥya? All of the members of the Sanhedrin also know all seventy languages. As Rabbi Yoḥanan says: They place on the Great Sanhedrin only men of wisdom, and of pleasant appearance, and of high stature, and of suitable age so that they will be respected. And they must also be masters of sorcery, i.e., they know the nature of sorcery, so that they can judge sorcerers, and they must know all seventy languages in order that the Sanhedrin will not need to hear testimony from the mouth of a translator in a case where a witness speaks a different language.

Rachi non traduit

בעלי קומה. שירתתו מהן בעלי דינים ולא ישקרו:

בעלי כשפים. שאם יהא הנדון מכשף והאור לא ישלוט בו יעשו הן מכשפות וימיתוהו בכל מיתה שיוכלו:

התורגמן. שלא יחליף טענותיו ויחייבוהו:

Tossefoth non traduit

בעלי כשפים. פירש רב האי גאון כדי לידע את הדין כדאמרינן העושה מעשה חייב האוחז העינים פטור והיינו דקאמר רבי אליעזר בסוף ארבע מיתות (סנהדרין דף סח.) שאני שונה שלש מאות הלכות בנטיעת קישואין וכדאמרי' נמי אבל אתה למד להבין ולהורות:

ויודעים בשבעים לשון. בסוף אחד דיני ממונות (שם דף יז:) משמע דסגי בשנים (אחד) לדבר ואחד לשמוע ואמר רביעי' אין למעלה הימנה וכולהו סנהדרין לאו כולהו ממש ואין מושיבין בסנהדרין לאו אכולהו קאי אי נמי התם לדיני ממונות והכא לדיני נפשות ולא סגי בעשרים ושלשה דלכמה דברים צריך סנהדרי גדולה כמו לזקן ממרא ולדון את השבט ועיר הנדחת דבעי שבעים ואחד:

אֶלָּא דַּהֲוָה בָּיֵיל לִישָּׁנֵי וְדָרֵישׁ וְהַיְינוּ דִּכְתִיב בְּמָרְדֳּכַי בִּלְשָׁן

Traduction

The Gemara answers: Rather, Petaḥya was unique as he not only knew all seventy languages, but also had the ability to combine various languages and interpret them. This is the meaning of that which is written with regard to Mordekhai: ''Bilshan'' (Nehemiah 7:7). Bilshan is interpreted as another name for Mordekhai, as he would combine [balil] languages [lashon].

Rachi non traduit

דהוה בייל לישני. בולל ומערבב הלשונות:

ודורשן. כגון עין סוכר וגגות צריפין והיינו דקרו ליה מרדכי בלשן:

מַתְנִי' כֵּיצַד הֵן עוֹשִׂין שְׁלוּחֵי בֵּית דִּין יוֹצְאִין מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְעוֹשִׂין אוֹתָן כְּרִיכוֹת בִּמְחוּבָּר לְקַרְקַע כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נוֹחַ לִקְצוֹר כָּל הָעֲיָירוֹת הַסְּמוּכוֹת לְשָׁם מִתְכַּנְּסוֹת לְשָׁם כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִקְצָר בְּעֵסֶק גָּדוֹל

Traduction

MISHNA: How would they perform the rite of the harvest of the omer? Emissaries of the court would emerge on the eve of the festival of Passover and fashion the stalks of barley into sheaves while the stalks were still attached to the ground, so that it would be convenient to reap them. The residents of all the towns adjacent to the site of the harvest would assemble there, so that it would be harvested with great fanfare.

Rachi non traduit

מתני' כריכות. כורכין וקושרין ראשי השבלים מלא אגרוף:

וכל עיירות הסמוכות לשם מתכנסות. המולה גדולה שיבינו בייתוסין שבמוצאי יו''ט קוצרין אותן דבייתוסין לא מודו כדמפרש לקמן:

כֵּיוָן שֶׁהֶחְשִׁיכָה אוֹמֵר לָהֶן בָּא הַשֶּׁמֶשׁ אוֹמֵר הֵין בָּא הַשֶּׁמֶשׁ אוֹמֵר הֵין מַגָּל זוֹ אוֹמֵר הֵין מַגָּל זוֹ אוֹמֵר הֵין קוּפָּה זוֹ אוֹמֵר הֵין קוּפָּה זוֹ אוֹמֵר הֵין

Traduction

Once it grew dark, the court emissary says to those assembled: Did the sun set? The assembly says in response: Yes. The emissary repeats: Did the sun set? They again say: Yes. The court emissary next says to those assembled: Shall I reap the sheaves with this sickle? The assembly says in response: Yes. The emissary repeats: With this sickle? The assembly says: Yes. The court emissary then says to those assembled: Shall I place the gathered sheaves in this basket? The assembly says in response: Yes. The emissary repeats: In this basket? The assembly says: Yes.

Rachi non traduit

אמר להן. הקוצר לבני עיירות העומדות עליו:

בא השמש. אמרו לו הן:

מגל זה. כלומר במגל זה אקצור התבואה:

בקופה זו. אתן התבואה:

בַּשַּׁבָּת אוֹמֵר לָהֶן שַׁבָּת זוֹ אֹמֵר הֵין שַׁבָּת זוֹ אֹמֵר הֵין אֶקְצוֹר וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ קְצוֹר אֶקְצוֹר וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ קְצוֹר

Traduction

If the sixteenth of Nisan occurs on Shabbat, the court emissary says to the assembled: Shall I cut the sheaves on this Shabbat? The assembly says in response: Yes. The emissary repeats: On this Shabbat? The assembly says: Yes. The court emissary says to those assembled: Shall I cut the sheaves? And they say to him in response: Cut. The emissary repeats: Shall I cut the sheaves? And they say to him: Cut.

Rachi non traduit

שבת זו. [כלומר] אקצור בשבת:

שָׁלֹשׁ פְּעָמִים עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר וְהֵן אוֹמְרִים לוֹ הֵין הֵין הֵין כָּל כָּךְ לָמָּה לִי מִפְּנֵי הַבַּיְיתּוֹסִים שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים אֵין קְצִירַת הָעוֹמֶר בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב

Traduction

The emissary asks three times with regard to each and every matter, and the assembly says to him: Yes, yes, yes. The mishna asks: Why do I need those involved to publicize each stage of the rite to that extent? The mishna answers: It is due to the Boethusians, as they deny the validity of the Oral Law and would say: There is no harvest of the omer at the conclusion of the first Festival day of Passover unless it occurs at the conclusion of Shabbat. The publicity was to underscore that the sixteenth of Nisan was the proper time for the omer harvest.

Rachi non traduit

אמרו לו הין. ג' פעמים שואל להן כל דבר:

וכל כך. שהיה שואל למה:

מפני הבייתוסים. שאומרים אין קצירת העומר במוצאי יו''ט אלא במוצאי שבת כדמפרש בגמרא לפיכך הקוצרים מגביהין קולן כדי שישמעו בייתוסין להוציא מלבן:

גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן אִלֵּין יוֹמַיָּא דְּלָא לְהִתְעַנָּאָה בְּהוֹן וּמִקְצָתְהוֹן דְּלָא לְמִסְפַּד בְּהוֹן מֵרֵישׁ יַרְחָא דְּנִיסָן עַד תְּמָנְיָא בֵּיהּ אִיתּוֹקַם תְּמִידָא דְּלָא לְמִסְפַּד וּמִתְּמָנְיָא בֵּיהּ וְעַד סוֹף מוֹעֲדָא אִיתּוֹתַב חַגָּא דְשָׁבוּעַיָּא דְּלָא לְמִסְפַּד

Traduction

GEMARA: The Sages taught in a baraita: These are the days on which fasting is prohibited, and on some of them eulogizing is prohibited as well: From the New Moon of Nisan until the eighth of the month, the proper sacrifice of the daily offering was established, and therefore it was decreed not to eulogize on these dates. And furthermore, from the eighth of Nisan until the end of the festival of Passover, the correct date for the festival of Shavuot was restored, and it was similarly decreed not to eulogize during this period.

Rachi non traduit

גמ' דלא להתענאה בהון. אבל למספד שרי:

(במקצתן) ומקצתהון. איכא דחמירי כולי האי דאפי' למספד אסור:

איתוקם תמידא. הוקם התמיד על משפטו כדמפרש לקמיה דלא למספד:

עד סוף מועדא. פסח:

איתותב. נתיישב על דינו שבאותן ימים נצחו חכמים את הבייתוסים:

דלא להתענאה. אבל למספד שרי דלא הויא שמחה יתירה בשל עצרת כבשל תמיד משום דעצרת לא היה שום ראיה לדברי בייתוסין אבל בתמיד היתה ראיה לדבריהם ותרוייהו מפרש לקמן:

Tossefoth non traduit

אלין יומיא דלא להתענאה ומקצתהון דלא למספד. משמע שכולן אסורים בתענית אבל בהספד אין אסורים אלא מקצתן והא דגרס בסוף סדר תעניות כיצד (תענית ד' יח.) כל שאחריו בהספד אסור בתענית מותר ליתא דאי מיתסר בהספד כל שכן בתענית כדמשמע הכא אלא ה''ג כל שאחריו בתענית אסור בהספד מותר ומתני' דהתם נמי הכי מוכחת דמחמיר בדלא למספד מבדלא להתענא' וכי נקיט התם כל שאחריו ה''נ הוה מצי למנקט כל שלפניו דאי אמרת לפניו בין בתענית בין בהספד אסור אם כן למה לי שיהא מוטל בין שני י''ט:

מריש ירחא דניסן ועד תמניא איתוקם תמידא דלא למספד. כך הגירסא בכל הספרים ובקונט' פי' הטעם דלא הויא שמחה בשל עצרת כבשל תמיד משום דבעצרת לא היתה שום ראיה לדברי בייתוסין אבל בתמיד היתה קצת ראיה לדבריהם ותרוייהו מפרש לקמן ולהכי אסור אפי' למספד ובסוף סדר תעניות כיצד (תענית ד' יז:) כתובה הגירסא להיפך איתוקם תמידא די לא להתענאה איתותב חגא דשבועיא די לא למספד וגירסא זו נכונה מדפריך התם למה ליה למימר עד סוף מועדא נימא עד מועד ומועד גופיה יו''ט הוא ומשני לא נצרכא אלא לאסור יום שלאחריו כמאן כרבי יוסי דאמר בין לפניו בין לאחריו אסור ואי כגירסא דשמעתין דגרסי חגא דשבועיא דלא להתענאה א''כ אפי' לרבי יוסי לא אתיא דבהא כ''ע מודו דלאחריו מותר דתנן התם כל הכתוב במגילת תענית דלא להתענאה בין לפניו בין לאחריו מותר רבי יוסי אומר לפניו אסור לאחריו מותר אבל אי גרס חגא דשבועיא דלא למספד אתי שפיר כרבי יוסי כדתנן התם כל הכתוב במגילת תענית דלא למספד לפניו אסור לאחריו מותר ר' יוסי אומר בין לפניו בין לאחריו אסור ומיהו קצת קשה לגירסא זו דפריך התם למה לי למימר מריש ירחא דניסן לימא מתרי בניסן וראש חודש גופיה דאורייתא אמר רבא לא נצרכא לאסור יום שלפניו והשתא הוה ליה למפרך עלה כמאן כרבי יוסי כדפריך בתר הכי ושמא נטר עד לבסוף ואכולה מילתא פריך ואית ספרים דגרסי בתרוייהו דלא למספד:

מֵרֵישׁ יַרְחָא דְּנִיסָן וְעַד תְּמָנְיָא בֵּיהּ אִיתּוֹקַם תְּמִידָא דְּלָא לְמִסְפַּד שֶׁהָיוּ צַדּוּקִים אוֹמְרִים יָחִיד מִתְנַדֵּב וּמֵבִיא תָּמִיד מַאי דְּרוּשׁ אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם

Traduction

The Gemara discusses the baraita: From the New Moon of Nisan until the eighth of the month the proper sacrifice of the daily offering was established, and therefore it was decreed not to eulogize on these dates. The Gemara explains that the Sadducees would say: An individual may donate and bring the daily offering, in opposition to the accepted tradition that the daily offering must be brought from communal funds. What verse did the Sadducees expound? ''The one lamb shall you offer [ta’aseh] in the morning, and the other lamb shall you offer in the afternoon'' (Numbers 28:4). Since the verse is in the singular form, the Sadducees maintained that even an individual may donate the daily offering.

Rachi non traduit

תעשה. לשון יחיד:

מַאי אַהְדַּרוּ אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי תִּשְׁמְרוּ שֶׁיִּהְיוּ כּוּלָּן בָּאִין מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה

Traduction

The Gemara asks: What did the Sages reply to refute the argument of the Sadducees? They cited the verse: ''Command the children of Israel, and say to them: My food that is presented to Me for offerings made by fire, of a pleasing aroma unto Me, you shall observe [tishmeru] to offer to Me in its due season'' (Numbers 28:2). The term: ''You shall observe'' is in the plural form, which indicates that all of the daily offerings should come from collection of the Temple treasury chamber. Since during that period, between the New Moon of Nisan and the eighth of Nisan, the Sages overruled the Sadducees, it was established as a period of rejoicing, and it was prohibited to eulogize on those dates.

Rachi non traduit

מאי אהדרו. להו רבנן כשנצחום:

תשמרו. לשון רבים:

כולן. כל הקרבנות:

מִתְּמָנְיָא בֵּיהּ וְעַד סוֹף מוֹעֲדָא אִיתּוֹתַב חַגָּא דְשָׁבוּעַיָּא דְּלָא לְמִסְפַּד שֶׁהָיוּ בַּיְיתּוֹסִין אוֹמְרִים עֲצֶרֶת אַחַר הַשַּׁבָּת

Traduction

The Gemara discusses the next period listed in the baraita: From the eighth of Nisan until the end of the festival of Passover, the correct date for the festival of Shavuot was restored, and it was similarly decreed not to eulogize during this period. As the Boethusians would say that the festival of Shavuot always occurs after Shabbat, on a Sunday. Their reasoning was that the verse states, with regard to the omer offering and the festival of Shavuot that follows seven weeks later: ''And you shall count for you from the morrow after the day of rest [hashabbat], from the day that you brought the sheaf [omer] of the waving; seven weeks shall there be complete'' (Leviticus 23:15). Disregarding the oral tradition, the Boethusians interpreted the phrase ''from the morrow after the day of rest [hashabbat]'' literally, as referring to Shabbat, not the Festival day.

נִיטְפַּל לָהֶם רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְאָמַר לָהֶם שׁוֹטִים מִנַּיִן לָכֶם וְלֹא הָיָה אָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה מְשִׁיבוֹ חוּץ מִזָּקֵן אֶחָד שֶׁהָיָה מְפַטְפֵּט כְּנֶגְדּוֹ וְאָמַר מֹשֶׁה רַבֵּינוּ אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל הָיָה וְיוֹדֵעַ שֶׁעֲצֶרֶת יוֹם אֶחָד הוּא עָמַד וְתִקְּנָהּ אַחַר שַׁבָּת כְּדֵי שֶׁיְּהוּ יִשְׂרָאֵל מִתְעַנְּגִין שְׁנֵי יָמִים קָרָא עָלָיו מִקְרָא זֶה אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחוֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר

Traduction

At the time, Rabban Yoḥanan ben Zakkai joined the discussion with the Boethusians and said to them: Fools! From where have you derived this? And there was no man who answered him, except for one elderly man who was prattling [mefatpet] at him, and he said: Moses, our teacher, was a lover of the Jewish people and he knew that Shavuot is only one day. Therefore, he arose and established it after Shabbat, in order that the Jewish people would enjoy themselves for two days. Rabban Yoḥanan ben Zakkai recited this verse in response to that old man: ''It is eleven days’ journey from Horeb to Kadesh Barnea by the way of Mount Seir'' (Deuteronomy 1:2).

Rachi non traduit

מנין לכם. דהאי ממחרת השבת ממש הוא:

זקן אחד. בייתוסי היה:

מפטפט. בדברי ויכוחין:

י''א יום וגומר. שאם היה משה מוליך את ישראל דרך הר שעיר היו באין באחד עשר יום לקדש שהיא סמוכה לארץ ישראל:

Tossefoth non traduit

עמד ותקנה. והקב''ה הסכים על ידו:

אחד עשר יום. פירש בקונטרס שאם היה מוליך את ישראל דרך הר שעיר היו הולכים באחד עשר יום שהיא סמוכה לארץ ואם היה אוהבן למה איחרן ובפי' חומש פי' שכל אותו הדרך הלכו בשלשה ימים וזה לשונו אחד עשר יום מחורב אמר להם משה לישראל ראו מה גרמתם אין לך דרך קצרה מחורב לקדש ברנע כדרך הר שעיר ואף הוא מהלך אחד עשר יום ואתם הלכתם אותה בג' ימים שהרי בעשרים באייר נסעו מחורב שנאמר ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחודש נעלה הענן וגו' בעשרים ותשעה בסיון שלחו המרגלים מקדש ברנע צא מהן שלשים יום שעשו בקברות התאוה אכלו בשר חדש ימים ושבעה ימים שעשו בחצרות להסגירה של מרים נמצא שבשלשה ימים הלכו כל אותו הדרך וכל כך היתה שכינה מתלבטת בשבילכם למהר ביאתכם לארץ ובשביל שקלקלתם היסב אתכם סביבות הר שעיר ארבעים שנה עד כאן לשונו והשתא נראה דלהכי מייתי האי קרא דאחד עשר יום דאם היה אוהב ישראל למה איחרן ארבעים שנה ולא הצליחו ללכת כמו שעשו באותן שלשה ימים:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source